מנכ"ל משרד הכלכלה רון מלכא בשיחה על התחנות החשובות בחייו - BShokor

הבלוג של שוקור בדארנה

مدونة شكر بدارنة

יום ראשון | 13/10/2024 |
شكر في درنة
שוקור בדארנה
Home » מאמרים » מנכ"ל משרד הכלכלה רון מלכא בשיחה על התחנות החשובות בחייו

מנכ"ל משרד הכלכלה רון מלכא בשיחה על התחנות החשובות בחייו

מי אני: ציוני, כי אין לנו ארץ אחרת. מרגיזה אותי הקטנוניות של אלה שמתלוננים ושוכחים מה היה כאן לפני קום המדינה. סקרן, חקרן, הרפתקן, שואף לעשייה ובודק כל דבר, עד כדי כך שהילדים אומרים לי שאני חופר.  

שורשים: משני הצדדים אנשים פשוטים ממרוקו – אמי ממוגדור, שנראית כמו העתק של עכו, ואבי ממרקש. שניהם היו ציונים, ואבי נסע לטיול בישראל כנער בן 16. שניהם אנשי הוראה, שנפגשו במרקש כשלימדו שם בבית ספר. הם התחתנו, אחי הבכור נולד שם והם הגשימו חלום והגיעו לנמל חיפה ב־1961.

מכיוון שהיו חסרים מורים בהרצליה ובעכו, שאלו אותם איפה הם בוחרים לגור, ואבי אמר לאמי שהיא תאהב את עכו, כי היא תזכיר לה את הבית. הם הגיעו למעברה, אבי השיג מיד עבודה ולאמי לקח זמן עד שמצאה משרה קבועה. אחרי שלוש־ארבע שנים הם עברו לשיכון שבו נולדתי. אבי היה לשונאי, בעל תואר בלשון העברית ומורה לתלמוד שהיה בקיא בגמרא וחיבר מילון עברי־ארמי־צרפתי. הוא הרצה גם כשלא עמד מול הכיתה, והיה מחדד לנו את המוח באמצעות פלוגתאות בגמרא.

הילדות שלי: בעכו, מחציתה יהודים מרחבי העולם ומחציתה ערבים. אנחנו ארבעה בנים, שש נפשות. היה מעט, אבל לא הרגשנו מחסור, הסתדרנו עם מה שהיה. כולם סביבי היו אותו הדבר, אבא של חבר אחד היה חבר אגד, השני עבד במפעל. אבי האידיאליסט, שהתקשה להתפרנס מהוראה, היה אומר: "נבנה את מדינת ישראל על חינוך", ולי היה ברור שכשאסיים את הצבא אלך להוראה. מפני שהבית היה ממוקם 300 מטר מהים, הייתי יורד יחף לחוף. צללתי, שחיתי, דגתי ואני סקיפר. בתיכון למדתי ביולוגיה ימית ואת האיזוטופ עשיתי בים. כילד חשבתי להיות רופא, אך תמיד אהבתי כלכלה. כשהייתי בשביעית נבחרתי לטוס לארה"ב מטעם משרד החוץ למשלחת נוער של חודשיים, ושם נחשפתי בפעם הראשונה לאנשים מכל הארץ.

  • סופו של עידן: המלכה אליזבת מתה בגיל 96

שירות קבע: התגייסתי לקורס טיס. את שלב לימודי הקרקע סיימתי בהצטיינות, אבל נפלתי בהמשך. כשהגעתי לבקו"ם, לקחו אותי ליחידת מזל"טים חדשה של חיל המודיעין. יצאתי לקורס קצינים והציעו לי תוכנית שירות עם לימודים. ראיתי איך אחי נאבק ולא מצליח לממן את האוניברסיטה, והבנתי שזאת הזדמנות שאני לא יכול לפספס וחתמתי קבע.

הייתי ביחידת שדה מבצעית, סיימתי תואר בכלכלה ובמינהל עסקים בהצטיינות וחזרתי לשירות מתוך ידיעה שאני חייב ללמוד תואר שני, ותוך כדי לימודי התואר הראשון כמעט גמרתי את כל קורסי החובה שלו. הייתי קצין אג"ם ומפקד יחידה, וממש לפני שהתחלתי את התואר, היועץ הכספי לרמטכ"ל, שעומד בראש אגף התקציבים של צה"ל, ביקש להיפגש איתי ואמר שהם במצוקת כוח אדם, כי רוב היחידה מורכבת מעתודאים, והם צריכים כלכלנים שמכירים את הצבא.

היועץ הכספי לרמטכ"ל: חתמתי שנה, ונשארתי 11 שנים. סיימתי את התואר השני, וכסא"ל, הרמטכ"ל שלח אותי ללימודי דוקטורט בכלכלה בבר־אילן, ובמקביל הייתי מרצה למימון. את המחקר שלי עשיתי על אופציות וחוזים עתידיים, תחום שהיה אז בחיתוליו, כל כך בחיתוליו, עד שכשהודעתי שאני פורש מהצבא, אחרי שלקחתי הימור, התמודדתי על תפקיד היועץ הכספי כשהייתי אל"ם בלי מספיק ניסיון צבאי והפסדתי, פנו אליי מהבורסה לניירות ערך, מכיוון שלא היו אנשים שהבינו בתחום.

רון מלכא (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)רון מלכא (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

בורסה ואקדמיה: מיד אחרי השחרור התחלתי לכהן כדירקטור בבורסה, אחרי שנתיים מוניתי ליו"ר ועדת ההשקעות, אז ליו"ר ועדת ביקורת, וכשהיו"ר פרש במפתיע, מילאתי את מקומו במשך שנה. במקביל הציעו לי משרה של מרצה במכללה בנתניה, ובתוך שנה וחצי הפכתי למרצה בכיר. ב־2016 הקמתי את בית הספר לבנקאות ולשוק ההון במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן. בניתי, בשיתוף עם המל"ג, תוכנית לתואר שני בתחום, שאיזנה בין התיאורטי לפרקטי וכללה בין היתר סימולציות של ועדות השקעה וניהול אשראי.

לאה: אשתי, מבריקה, חכמה מאוד, ג'דה, מחזיקה את הבית, העוגן של המשפחה. יש לה תואר שני בכלכלה ובמינהל עסקים, והיא כיהנה במקביל כמנכ"לית של מותגי זיתא ולחמי בחברת ויסוצקי. נפגשנו כשחברה שלה שעבדה באגף התקציבים באוצר ארגנה מסיבה בהרצליה והזמינה אותי. אבותינו גורשו מספרד במאה ה–15, שלה לאירופה ושלי לצפון אפריקה, וכעבור 500 שנה אוחדנו שוב בארץ – מה ציוני יותר מזה? יש לנו שלושה ילדים ואנחנו גרים בתל מונד.  

הודו: ב־2013 פנה אליי יוחנן לוקר, שלמד איתי באוניברסיטה, להצטרף לוועדה ציבורית לבחינת תקציב הביטחון, אחרי שבצבא הייתי חלק מוועדת ברודט. הצגתי את הפרק שעליו עבדתי בפני ראש הממשלה דאז נתניהו. כשהיחסים בין ישראל להודו התחממו וראש הממשלה ההודי ביקר כאן, הוחלט להעמיק את הזיקה הכלכלית בין המדינות, ונתניהו החליט שהוא רוצה כלכלן שיכהן כשגריר בהודו.

חבר התקשר ואמר שהמליץ עליי לתפקיד. הייתי בטוח שאשתי לא תסכים. כשחזרנו מאיזשהו אירוע, סיפרתי לה על זה כבדרך אגב, והיא אמרה: "וואו, זה יכול להיות טוב, כדאי לשמוע". ויומיים אחר כך הגיע הטלפון מראש הממשלה. הודו היא מדינה של קווים מקבילים שלא נפגשים. כשגריר, היו ימים שהלכתי על שטיחים בלבד, ולכן בסופי השבוע, למורת רוחם של אנשי האבטחה, הייתי עולה על אופנוע ונוסע לכפרים כדי להרגיש אותה באמת.

היינו שם שלוש שנים מינוס שלושה חודשים, כולל הקורונה. אנשים מתו שם בתור לבית החולים, כי לא היה חמצן. ניסינו לעזור בכל דרך אפשרית בציוד רפואי ובצוותים. התקופה הזאת גיבשה אותנו כמשפחה, כי נשארנו כולנו בבית. הייתה גם אפיזודה של איום איראני על חיי.
ביוני 2021 הגעתי לחופשה בארץ וקיבלתי טלפון מאורנה ברביבאי, שאיתה עשיתי קורס פיקוד ומטה, והיא הציעה לי להתמנות למנכ"ל משרד הכלכלה. החזרה לארץ הייתה מעין רילוקיישן. הילדים היו צריכים לבנות את החברויות שלהם מחדש, ולאה לקחה על עצמה את המשפחה וליוותה את הילדים.

יוקר המחיה: היכולת של משרד הכלכלה להשפיע עליו בטווח הקצר מוגבלת. יוקר המחיה לא נוצר בטווח הקצר ולא ייפתר בטווח הקצר – הוא תולדה של התבגרות מואצת של כלכלה למופת שצמחה מאפס למאה ב־70 שנה. חלק מהעיוותים נוצרו כי הם שירתו אותנו, בעיקר בהגנה על התעשייה ועל החקלאות. היום אנחנו מספיק חזקים ויציבים כדי להסיר את החסמים, את התקנים ואת הרגולציות ולפתוח את השוק לתחרות שתביא להורדת יוקר המחיה. הצד השני של הטיפול ביוקר המחיה הוא להגדיל את ההכנסה הפנויה.

צמיחה: אני לא מנסה להתייפייף. קשה פה, יקר פה, ולצערי, הקוטביות רק גדלה. יש שכבות שלמות שקשה להן לגמור את החודש, כשלאחרות זאת רק מכה קלה בכנף, כי הצמיחה לא מחלחלת לכולם. הצמיחה היא לא חזות הכל – השאלה האמיתית היא "האם עושים איתה חינוך, בריאות ותחבורה?". בשביל זה צריך משילות רציפה והסתכלות עניינית. אין לנו הפריווילגיה לא לעשות. אי אפשר להגיד שאנחנו כלכלה חופשית ולהתנהג כמו בסין. בסין אפשר לכפות על קרנות לקנות מניות של חברות מקומיות. אני לא יכול להנחות יצרנים ויבואנים מה לעשות, אלא ליצור תנאי תחרות טובים שיביאו להתייעלות ולניצול טוב יותר של המשאבים.  

הורדת מכס על רכבים: מיד אחרי הקמת הממשלה הצעתי לוותר על המכס על רכבים, שעומד על 7%. יבואן צריך היום להוכיח שהרכב לא מזויף ולהביא אישור מהיצרן, כי גובים רווחים עצומים על גבם של אזרחי ישראל. באוצר השתכנעו שזה מהלך נכון והיו מוכנים להוריד את המכס ולהעלות את מס הקנייה. אני לא מבין למה עד היום שר האוצר לא הרים את הכפפה ופרסם את הצו בעניין.

הוועדה לבדיקת פערי התיווך בחקלאות: שימשתי כיו"ר הוועדה. בדקנו את שרשרת הערך, ומצאנו ש–64% מהמחיר הולכים למגדל החקלאי ושהתיווכים הסיטונאי והקמעונאי ריכוזיים מדי. כך נולדה ועדת הרשתות הזרות.

ועדת הרשתות הזרות: יש בשוק יבואנים בלעדיים שחוסמים יבואנים מקבילים ומאיימים על הקמעונאים שלא יספקו להם סחורה, אם הם יעבדו איתם. על קארפור הם לא יכולים לאיים. אמרו שקארפור לא תמכור מותגים, וכשביררתי את העניין מול מנכ"ל אלקטרה צריכה, הוא אמר שזה קשקוש ומי שמפיץ את השמועות האלה הוא המתחרים.

אנחנו מתחילים להרגיש את אפקט קארפור בשוק, ובוועדה נבחן את ההטבות ואת החסמים שאפשר יהיה להסיר כדי להכניס עוד רשתות זרות לארץ. בקרוב תיכנס גם חברת תקנים גרמנית לארץ שתתחרה במכון התקנים וגם היא תשפיע על יוקר המחיה.

רפורמת היבוא: יצאה לדרך ביוני וכבר נכנסה לשלב השני, אבל בלי מזון ותמרוקים שבסמכות משרד הבריאות היא לא תהיה מושלמת. פרצנו דרך כדי שיבוא שר בריאות חזק שיעביר את המהלך. החוק קיים, אבל צריך להניע אותו. כשזה יקרה, נתחיל להרגיש את השינוי.

היבואנים מצהירים על עמידה בתקן האירופי, והפיקוח עליהם לא יכול להיות הרמטי. אולי נצטרך לעשות ריקול, אבל צריך לנהל סיכון סביר. זה בדיוק כמו עם הקנאביס. היינו חלוצי המחקר בנושא ויכולנו להוביל את השוק, אך הרגולטור דורש שיהיו מקסימום 5,000 מיקרואורגניזמים בצמח, כשבעולם הרף הוא 20,000 – מה שעולה לנו 2 מיליארד דולר בשנה. כמה בריאות אפשר היה לתת לציבור בסכום הזה… חסרה המשקולת המאזנת בכל התחומים.

חוק עידוד השקעות הון: בתהליך אסטרטגי ארוך שהובילה השרה הבנו שחוק עידוד השקעות הון נחקק בתקופת אבטלה כדי ליצור מקומות עבודה. היום מי שרוצה לעבוד מוצא עבודה, ובמקום לעודד הקמת מפעלים בנינו תוכנית להכנסת טכנולוגיה מתקדמת כדי ליצור משרות איכותיות ולהעלות את הפריון ואת ההכנסה הפנויה.

גם נגרייה ומחרטה יכולות להכניס טכנולוגיה מתקדמת והנדסת תלת־ממד. חסרים לנו אנשים בתחום שבין מכונה לאדם. כמו כן, אנחנו עושים עבודה מאומצת בתחום סחר החוץ ובפתיחת ערוצי מסחר ואספקה נוספים במטרה להילחם ביוקר המחיה.

פנאי: צולל, מפליג בימי שישי ופעם בשנה יוצא להפלגה ארוכה, שוחה, רוכב על אופני שטח, קורא הרבה ונמצא עם המשפחה והחברים.

צופה פני עתיד: אני לא יודע מה אעשה, אבל אני יודע עם מי – רק עם אנשים שגורמים לי לחוש טוב ונוח. אני רוצה לעשות חיבורים בין מדינות, ומשרד החוץ הוא אופציה. יש לי הפריווילגיה ללכת לאזור התשוקה שלי ואני רוצה להמשיך ללמד.

Source link

פוסטים קשורים

BShokor.Net

[tell-a-friend id="1" title="לחץ כאן להמליץ לחבר"]