זו הייתה השאלה האחרונה במסיבת העיתונאים ביום שלישי בברלין, במעמד יושב ראש הרשות הפלסטינית, אבו־מאזן, וקנצלר גרמניה אולף שולץ. אבו־מאזן נשאל אם הוא מתכוון להתנצל בפני ישראל וגרמניה על מעשי המחבלים הפלסטינים לפני חמישים שנה, באולימפיאדת מינכן, ובתגובה פרס את משנתו האנטישמית. "אם אתם רוצים להסתכל על העבר, בבקשה. מאז שנת 1948 ועד היום ביצעה ישראל חמישים מעשי טבח בחמישים ערים פלסטיניות – בטנטורה, בקיביה, בדיר־יאסין, בכפר־קאסם. חמישים שואות נעשו על ידי ישראל, ועד היום צה"ל הורג כל יום בילדינו".
יושב ראש הרשות הבחין כנראה בחוסר נוחות בקהל, משום שמיד ניסה לתקן את הרושם: "ומה אנחנו אומרים על מעשיה של ישראל? בואו לעשות שלום, בואו להבטיח ביטחון ויציבות". קנצלר גרמניה מצידו לא אמר דבר. רק אחרי שהציטוט האנטישמי של אבו־מאזן נפוץ בכל העולם, ציין שולץ בפני העיתון "בילד" שהַמעָטה בזוועות השואה היא בלתי מתקבלת. בהמשך הוסיף שולץ שנגעל מדבריו של אבו־מאזן, אך לא הספיק להגיב משום שמסיבת העיתונאים הסתיימה.
הפלסטינים העלו לרשת את נאומו של אבו־מאזן, שבו קרא לאו"ם להכיר ב"מדינה הפלסטינית" וביקש מגרמניה וממדינות אירופה לסייע בייסודה. ההתבטאות האומללה של אבו־מאזן הושמטה.
הכחשת השואה של אבו־מאזן על אדמת ברלין חשפה ברגע את המנהיג הפלסטיני, שבמשך דקות ארוכות דיבר על היד המושטת לשלום, על הצורך ביציבות וביטחון באזור ועל הסיוע של גרמניה ואירופה לפלסטינים – אך באותה נשימה האשים את ישראל בשואה נגד הפלסטינים.
שעות ארוכות חלפו עד שגם בלשכתו של אבו־מאזן הבינו שעליהם לשגר הבהרה. סוכנות הידיעות הפלסטינית הרשמית ואפא פרסמה הודעה שלפיה "הנשיא אבו־מאזן חוזר ומדגיש שהשואה היא הפשע הנתעב ביותר שהתרחש בהיסטוריה האנושית המודרנית, וכי לא התכוון בתשובתו להכחיש את הייחודיות של השואה שבוצעה במאה הקודמת. הפשעים שדיבר עליהם הם מעשי הטבח שבוצעו בעם הפלסטיני מאז 'הנכבה' בידי הכוחות הישראליים, והפשעים הללו לא פסקו עד היום".
בגרמניה בפרט ובעולם בכלל התייחסו בחומרה לדברי אבו־מאזן. דווקא גורמים ישראליים לא התייחסו ברצינות לאמירה האנטישמית של הראיס, וראו בה פליטת פה של מנהיג קשיש שעתידו מאחוריו.
ישראל כמזימה אירופית
אין זו הפעם הראשונה שבה נאלץ אבו־מאזן להתנצל על אמירות אנטישמיות. ב־2018 הוא נשא ברמאללה את נאום הפתיחה של כינוס המועצה הלאומית הפלסטינית, והסביר כי "היהודים שעברו למזרח אירופה ולמערבה היו נתונים מדי 10־15 שנים לטבח על ידי מדינות האזור, מהמאה ה־11 ועד השואה. ומדוע זה קרה? לטענתם, 'כי אנחנו יהודים'. אבל מומחים אומרים שהאנטישמיות ושנאת היהודים בגרמניה לא אירעו בגלל דתם, אלא בגלל תפקידם החברתי כמלווים בריבית ועובדי בנקים.
"ההיסטוריה אומרת שאין בסיס למולדת היהודית" הוסיף אבו־מאזן. "הראשון שקרא למדינה יהודית בפלסטין היה המנהיג הבריטי אוליבר קרומוול ב־1653, ואיש לא הסכים איתו. כל אלה שקראו למדינה 'יהודית' אינם יהודים". באותה הזדמנות טען שהלורד ארתור ג'יימס בלפור, בכהונתו כראש ממשלת בריטניה ב־1903, החליט למנוע את הגירת היהודים מהמדינות המתפתחות לבריטניה "בשל אותן הסיבות" – עבודתם כמלווים בריבית – ולכן שיגר בהמשך את ההצהרה המפורסמת הקוראת להקמת מדינה ליהודים.
בהמשך אותו כינוס של המועצה הלאומית הפלסטינית דיבר אבו־מאזן על המזימה האסטרטגית של הקמת המדינה היהודית על ידי מנהיגי בריטניה במאה שעברה. "החל בשנת 1905 קיימו הנשיאים, שרי החוץ ושרי ההגנה של מדינות אירופה מפגשים בבריטניה במשך שנתיים, בשל החשש שהתרבות האירופית על סף קריסה, ושמי שיחליף אותה הן המדינות ממזרח לים התיכון ומדרום לו, עקב מיקומן האסטרטגי. הצעת הפתרון המהיר הייתה לשתול ממזרח לסואץ עם זר לאנשיו – היהודים. זה מקורה של הצהרת בלפור, ובריטניה יישמה אותה ב־1947 עם תוכנית החלוקה".
אבו־מאזן חזר בקול על הטענה שהופיעה בעבודת הדוקטורט שלו במוסקבה ב־1982, ושפורסמה שנתיים מאוחר יותר בספרו "הצד השני: מערכת היחסים הסודית של הנאציזם והציונות", המצטט מכחישי שואה. "בשנת 1933, חודש בלבד אחרי שאדולף היטלר עלה לשלטון, נחתם בין משרד האוצר הגרמני לבין הבנק היהודי האנגלו־פלסטיני בירושלים הסכם שלפיו כל יהודי־גרמני המבקש לעלות לפלסטין יורשה להגר עם כספו. מי שיסרב, ייקח כרטיס טיסה לבלגיה.
"מדוע היטלר עשה זאת? הוא אהב את היהודים?", שאל המנהיג הפלסטיני את מאזיניו, והשיב בעצמו: "היטלר רצה שהמולדת היהודית תהיה נאמנה לו. ואכן, בתוך שש שנים היגרו 60 אלף יהודים מגרמניה לפלסטין. מי ניסה לבנות את המולדת הלאומית הזו? בלפור שנא את היהודים ולא רצה בהם בבריטניה, אז הוא רצה לעשות להם מדינה.
"אנחנו לא אומרים שאנחנו רוצים להרוג את היהודים. אנחנו רוצים לחיות איתם על בסיס שתי המדינות. ישראל מנסה לסחור בשנאת היהודים, כשהיא מתעלמת מהמהלך הזה, שנכתב על ידי סופרים יהודים שמרביתם גם ציונים".
"מספר הנרצחים מנופח"
בעקבות דברי אבו־מאזן בכינוס ברמאללה פנתה ישראל לאו"ם בדרישה לגינוי, אך זו לא התקבלה. העולם סלח לאבו־מאזן, לאחר שפרסם הודעת התנצלות דומה למדי לזו שפרסמה לשכתו השבוע. "אם אנשים מרגישים עלבון מנאומי בפני המועצה הלאומית הפלסטינית, אני מתנצל בפניהם. אני רוצה להבטיח לכולם שלא התכוונתי לעשות זאת. אני מלא בכבוד לדת היהודית, כמו גם לדתות מונותאיסטיות אחרות", ציין אז.
באותה התנצלות הוא הגדיר כאמור את השואה כפשע הנתעב ביותר בהיסטוריה. אלא שבעבודת הדוקטורט שלו ובספרו הטיל אבו־מאזן ספק במספר הנרצחים ובקיומם של תאי הגזים. לטענתו, לתנועה הציונית היה אינטרס לנפח את מספר הנרצחים בשואה כדי לגרום לייסורי מצפון בקרב האומות ולהגביר את האהדה לציונות. "מלומדים רבים התווכחו בשאלת המספר 6 מיליון, והגיעו למסקנות מביכות שלפיהן קורבנות היהודים מסתכמים במאות אלפים", כתב.
ב־27 באפריל 2014, בצעד חסר תקדים, יצא נשיא הרשות הפלסטינית בהצהרה פומבית וכינה את השואה "הפשע הנורא ביותר נגד האנושות". הוא הוסיף שהשואה היא תוצאה של אפליה אתנית וגזענות, ושהפלסטינים דוחים אותן. אלא שב־2011, במהלך ביקורו בהולנד, דיבר אבו־מאזן בפני חברי פרלמנט ונשאל ישירות אם הוא מכחיש שואה. הוא מיהר כמובן להכחיש זאת, אך המשיך לצטט מהתזה שלו: "היהודים אומרים שהיו 6 מיליון, זאת דעתם. לנו אין מספרים".
כדי להציג את הפלסטינים והערבים כצד הנאור הוסיף אבו־מאזן: "יכול להיות שהיו 6 מיליון ויכול להיות שהיו 10 מיליון. אין מעקב אחרי המספרים, אבל זה לא משנה. הקוראן מדבר על איסור להרוג חפים מפשע".
המזרחן ד"ר אדי כהן, מחבר הספר "השואה בעיני מחמוד עבאס", סקר את ספרו של אבו־מאזן, ואומר כי הוא מטיל ספק בקיומם של תאי הגזים, בהסתמכו על "עובדות" ו"מחקרים" של מכחישי שואה, ובהם הפרופסור הצרפתי רובר פוריסון.
"פורסם כי החדרים האלה נועדו להרוג יהודים חיים", כתב אבו־מאזן. "במחקר מדעי שפרסם הפרופסור הצרפתי רוברט פוריסון הוא יצא נגד קיומם של תאים כאלה לרצח אנשים חיים, וקבע בוודאות שנועדו לשרפת גופות בלבד, מחשש להפצת מחלות וחיידקים באזורים הסמוכים".
במאמר שפרסם באתר מידה הסביר כהן כי "באופן כללי, הספר מציג מהלך מחשבתי אופייני מאוד לכותבים מבית אש"ף בפרט, ולכתיבה ערבית־קונספירטיבית בכלל, שבו מנתחים אירועים לאור תוצאותיהם. על פי הלך המחשבה הזה, אם התוצאה של השואה הייתה הקמת מדינת ישראל, נובע מכך שהתנועה הציונית עודדה את השואה ואף רצתה להגדיל את מספר קורבנותיה.
"דוגמה נוספת להלך המחשבה הזה מצויה בסיום הספר, שבו הזכיר עבאס את מאורעות דמשק. ב־5 בפברואר 1840 נחטף כומר נוצרי יחד עם משרתו. חקירה צרפתית 'גילתה' שכמה יהודים חטפו ורצחו אותם כדי לעשות שימוש בדמם למצות של פסח. עשרות יהודים נכלאו, אך הסולטן העות'מני עבדול חמיד השני הצליח להוכיח שהיהודים ככלל מתעבים את הדם, ולכן הגיע למסקנה שיהודי דמשק חפים מפשע, ביטל את גזר הדין ולא פגע בקהילה היהודית. נהפוך הוא – בשל האירוע הורה להעניק להם הגנה יתרה. מכאן מסיק עבאס כי היהודים מפיקים תועלת מהאשמות שווא ונהנים מתוצאת הרדיפות והעוול, והעובדה שקיבלו את אדמת פלסטין היא עוד מקרה של תכססנות ממין זה".