שנת הלימודים בישראל החלה, הכיתות ברחבי העולם נפתחות ואספות ההורים בפתח. אם פעם הייתה הפרדה מוחלטת בין ההורים לבית הספר, חוץ מאשר תשלום בתחילת השנה ואספת הורים חציונית, היום הצורך בתקשורת בין הורים ומורים גבר. בישראל כמעט לכל שיעור יש את קבוצות ההורים הייעודית בוואטסאפ עם המורה, את הנייד ואת האפשרות לצלצל בכל שעה. לצד החשדנות ההדדית המתגברת והדרישה של יותר ויותר הורים להיות חלק מבית הספר – מסתבר שיש מדינות בעולם שעושות את זה אחרת.
אז לקראת כנס ״ללכת בין הטיפות״ של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט שיתקיים השבוע ויעסוק ביחסים בין הורים וצוותי חינוך ביקשנו מאימהות ומורות מרחבי העולם לספר איך אומרים שלום למורה, ואל מי ההורה מצלצל כשהילד חולה בהונג קונג, אוסטרליה וארה"ב.
הונג קונג: היררכיה בין הורים ומורים
ד"ר ליליאנה וורת' עברה להתגורר בישראל לפני חמישה חודשים עם בתה התינוקת. וורת', למדה במשך שלוש שנים בהונג קונג, קודם לכן בסין ובעבר גם באוקספורד. גם היום, מביתה ברעננה היא מלמדת בבית ספר בינלאומי בהונג קונג, דרך האינטרנט. בהונג קונג, היא מספרת, הורים לא יוצרים קשר עם המורים המקומיים אלא בנסיבות מאוד יוצאות דופן: "הם מכבדים את הזמן של המורה, ומעדיפים שלא לפנות על מנת שלא לגרום למורה לתפוס את הילד באופן שלילי". לדבריה, כאשר ההורים כבר פונים אל המורה – זה יהיה על פי התפקיד ושם המשפחה.
"הונג קונג ידועה בקרב מורים מהעולם כמקום נפלא ללמד בו", היא מספרת. ההורים, מכבדים את ההיררכיה ומודאגים מההישגים והציונים של הילדים, מה שמשפיע על הקשר עם המורים לדעתה. וורת' מוסיפה: "הורים רבים מרגישים שהם לא רוצים להשפיע על היחסים עם המורה, באופן שעלול להביא להשלכות שלילות על הילד". בישראל המצב נראה שונה, היא מסייגת: "מהניסיון הקצר שלי בארץ, נראה שכאן מורים צריכים להתמודד עם הורים מאוד תובעניים". גם כאשר הורה פונה אל המורה, הנושא יהיה ברוב המקרים פנייה כדי לטפל בבעיה לימודית כזו או אחרת – ולא בהיבט הריגשי או האישי.
דרום אוסטרליה: לא וואטסאפ, טלפון או מייל פנה למורה דרך המזכירה
ד"ר סיגל טיש, מרצה ומדריכה פדגוגית במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט, התגוררה במשך 7 שנים בעיר אדלייד שבדרום אוסטרליה. אז, בנותיה היו בגיל הגן ובית הספר היסודי והיא לימדה באותה התקופה כמורה בבית ספר אוסטרלי בעצמה. "באוסטרליה התפיסה היא שהילדים הם קודם כל של ההורים שלהם, מרגע יציאתם מחדר הלידה הם האחראים על ההתפתחות של הילדים שלהם בכל התחומים – ומערכת החינוך היא שותפה", היא מספרת. טיש סבורה כי תפיסה זו מביאה לאחריות הגדולה שיש להורה בתהליך הלמידה של ילדיו.
לדבריה, באוסטרליה היחסים בין ההורים לצוותי החינוך מתנהלים באופן סדור, במרחב ובזמן מוגדר. "הפנייה למורה היא דרך מזכירות בית הספר – מורות לא נותנות את מספר הטלפון שלהן להורים בשום פנים ואופן, השיחות מתבצעות בשעות שבית הספר פתוח. גם את המייל שלהן המורות לא תמיד נותנות". היא מתארת את ההרגשה כהורה, שתופס את בית הספר כמקום מאוד מקצועי: "תמיד קיבלתי מענה לשאלותיי ודרכי ההתקשורת היו מאוד מוגדרות, כך שגם ההורה וגם המורה התכוננו מראש לשיחה. השיחות עם המורות הן תמיד בתוך תחום בית הספר גם מבחינת האחריות", היא מסכמת.
ארה"ב: כשהתיכון יותר דומה לאוניברסיטה
ד"ר שירה בסר-בירון גרה בבוסטון ואם ל-4 ילדים בגיל בית הספר יסודי, חטיבה ותיכון. במהלך השנים משפחתה עברה בין פיניקס, אטלנטה ובוסטון והיא סבורה שרוב מערכות החינוך בארה"ב דומות רוחבית. לדעתה, ההבדל העיקרי ביחסים בין ההורים למורים נובע מהבדלים תרבותיים ואישיותיים, כאשר מילת המפתח היא פורמליות. "הפורמליות המאפיינת את האופי האמריקאי מתורגמת במידה רבה לדרך בה מתקשרים עם אנשים. התקשורת עם מורים תלויה מאוד באופי בית הספר, במערכת התיכונית – אין תקשורת", היא מספרת. המבנה של הקשר בין הורים, מורים ותלמידים שונה ביסודו מהמבנה הארגוני של בית הספר: "מצד אחד המורים כאן מעורבים כשצריך, ויש להם היכרות עמוקה עם כל אחד ואחד מהילדים, מהגן ועד התיכון, ומצד שני מאחר ובשכבות הבוגרות אין מחנך לכיתה אלא מערכת שדומה יותר לאוניברסיטה – מי שמעורב בחיי הילדים ואחראי לרווחתם הנפשית הם היועצים ולא המורים". היא מוסיפה: "לי כאמא אין נגיעה לבית הספר ואם לילד אין בעיה אני יכולה לעבור את שנות התיכון גם בלי להכיר את המורים שלו".
יחד עם זאת, היא מציינת כי בגיל היסודי התקשורת עם צוותי החינוך הדוקה יותר אולם גם היא מאופיינת בפורמליות, סדר וגבולות ברורים. "הפרוצדורה של הקשר בין ההורה ומורה שונה מהותית מישראל, אין כאן וואטסאפ וגם לא מספר טלפון אישי, התקשורת היא חד סטרית דרך המייל. אם המורה רוצה להודיע הודעה, לתזכר, לשתף בחוויות מיום הלמידה – היא תעשה את זה דרך מייל". לדעתה של בסר-בירון, העדר התקשורת בין הורים ומורים, במיוחד בשנות התיכון, מעביר את האחריות בצורה מאוד הדרגתית לילד עצמו. "בעיניי זה כלי ללמד לקיחת אחריות, שיקול דעת, פתרון בעיות ועצמאות. מגיל צעיר אם ילדים צריכים משהו מהמורה, הם לא יפנו להורים שיסדרו עבורם את העניינים, אלא יצטרכו לפתור את הבעיה באופן ישיר ועצמאי. להורים יש כאן תפקיד יותר משמעותי בכיתות הנמוכות ובהדרגה הוא קטן והולך. בעיניי זה נפלא, מלמד, בונה ומכין לחיים עצמאיים באופן הדרגתי".
"יחסי צוותי חינוך-הורים מעוגנים בהקשר תרבותי. מבנה המשפחה, מעמד המורה, נורמות התנהגות ותקשורת- כולם נטועים גם בהקשרים תרבותיים", מסכמת ד"ר ענת כורם, ראש מרכז "מהות" למידע, מחקר ופיתוח בתחום תקשורת משפחות – מערכת החינוך במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט, "הכינוס הארצי בן היומיים שהתקיים במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט, בשיתוף עם מרכז מהות ועם אגף בכיר שפ"י, נועד לחשוף את הקהל למודלים תרבותיים שונים על מנת ללמוד מהם. בד בבד, עצם העיסוק בסוגיה מדגיש את חשיבותה מעבר להקשרים בין-תרבותיים, כלומר – את האוניברסליות שלה".