"פרשת העוברים" ממשיכה להסתעף ולייצר שאלות בתחומי הרפואה, המשפט והאתיקה, אותן שאלות עשויות להשפיע על משפחות רבות. בימים האחרונים פורסם כי בקרוב צפוי בית משפט לענייני משפחה להחליט האם יהיה אפשר להשתמש בבדיקת הרקמות שערכה האם ההריונית לצורך וידוא זהותה של האם הביולוגית. סביר להניח כי הפרשה לא תסתיים בערכאה זו והיא צפויה לפלס את דרכה עד לבית המשפט העליון, בשל מורכבותה וייחודה. כיצד צפוי לפעול בית המשפט ועל איזה בסיס?
פרשת החלפת העוברים המחישה עד כמה רפואת הפריון היא תחום רגיש
בין אם מדובר "בחוק הפונדקאות" או בחוקים אחרים הקשורים לילדים, כגון "חוק הורים וילדיהם", "חוק האימוץ", "חוק הכשרות המשפטית" וכו', הרציונל המרכזי עליו הם מתבססים הינו טובת הילד. כמובן שזהו עיקרון כללי ומופשט אשר מערב סוגיות רבות מתחומים שונים המצריך, בין היתר, פרשנות של החוקים הרלבנטיים ויישומם במקרה הספציפי.
נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, כתבה בפסק הדין "פלונית נ' פלוני" בשנת 2005, כי "המושג 'טובת הקטין' הינו מושג כללי ורחב, ובתי המשפט נדרשים מעת לעת לצקת בו תוכן ולעצב קריטריונים לצורך יישומו במקרה הקונקרטי העומד לדיו… ההכרעה בשאלה מהי 'טובת הקטין' במקרה הקונקרטי מחייבת בחינה של עניינים עדינים ומורכבים הנוגעים לנפש האדם". דומני שעקב הנסיבות הייחודיות בפרשת העוברים, זהו בדיוק מקרה מסוג זה.
בפרשת "קרולין ברונה" , אומצה תינוקת שנולדה בברזיל ע"י זוג ישראלים, ב1986. בדיעבד התברר שהאימוץ לא היה חוקי ושהיא נחטפה בגיל ארבעה חודשים. למרות שהתינוקת כבר הייתה בת שנתיים, תחת מעטפת הורית שיכולה לדאוג לה, דיברה עברית ולא הייתה בעלת זיקה למדינת המקור, החליט בית המשפט העליון להחזירה לברזיל, להוריה הביולוגיים.
בתחילת שנת 2017 הכריע ביהמ"ש העליון בהרכב מורחב של חמישה שופטים בפרשת " תינוק המריבה". במקרה זה נולד בשנת 2016 תינוק לאם צעירה אשר דבר הריונה לא היה ידוע לבן זוגה לשעבר. האם פנתה לעובדת סוציאלית במטרה למסור את הילד לאימוץ, וסירבה למסור פרטים לגבי זהות האב. לאחר שהוכרז הקטין כבר -אימוץ, הועבר בגיל חודש לרשות הורים מאמצים.
מספר חודשים לאחר מכן, ומשגילה האב הביולוגי בדבר קיומו של התינוק, פנה לבטל את ההחלטה, מה שהוביל להליכים משפטיים רבים בערכאות שונות. לבסוף החליט ביהמ"ש, בדעת הרוב, כי התינוק יהיה אצל אביו. המשפט המשווה, לרבות המשפט האמריקאי, כפי שנסקר בפסק הדין ע"י המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט בדימוס חנן מלצר, הכריע לטובת הקשר הביולוגי.
הפרשה הנוכחית היא יוצאת דופן. העוברית נמצאת כבר למעלה מ-30 שבועות ברחמה אישה אשר התברר כי אינה האם הביולוגית ומאידך בעלה והיא טוענים כי הם "לא מוותרים על התינוקת" והיא אף עברה "צנתור רחמי" עקב מום שהתגלה. ההורים הביולוגיים פעלו בהתאם לפרוטוקול ההפריה החוץ גופית במרכז הרפואי "אסותא" וכמובן שהם רוצים לגדל את בתם. מקרה זה צפוי להביא ללבטים משפטיים, אתיים ומוסריים אצל השופטים שיישבו בהרכב המכריע, ונראה כי רב הגלוי על הנסתר בשלב זה.
בפן הנזיקי, כמובן ששתי המשפחות צפויות בהמשך לפנות לערכאות משפטיות ולדרוש את זכויותיהן ובין היתר ידרשו פיצויים נזיקיים בגין הרשלנות החמורה שגרמה לטרגדיה הקשה לשתי המשפחות. נציין בהקשר זה כי בפרשת "תינוק המריבה" , משרדנו המייצג את האב, הגיש לביהמ"ש המחוזי תביעת נזיקין נגד משרד הרווחה ודרש בה, בין היתר, בנוסף לפיצוי הנזיקי, גם "פיצויים עונשיים", אשר מהווים פיצויים חריגים במשפט הישראלי, ומטרתם להרתיע ולהעניש.
פיצויים אלו נפסקו לראשונה ובאופן תקדימי ע"י ביהמ"ש העליון בשנת 2017 בתביעה בו ייצג משרדנו את התובעים. אני יכול רק להניח שזהו בדיוק מסוג המקרים בהם יש מקום לפסיקת פיצויים עונשיים, על מנת שטרגדיות כאלו לא יחזרו על עצמן.