לא מעט פוליטיקה הייתה השבוע, אבל את התמונה הכי פוליטית סיפק דווקא אירוע מדיני. לפחות בהגדרתו הרשמית. עדכון ביטחוני שמעביר ראש הממשלה לראש האופוזיציה – זה רק נשמע כמו הסעיף הכי משעמם בלו"ז העבודה של ראש ממשלת ישראל.
נתניהו: "התעוררתם מאוחר מדי"; לפיד: "עדיין מתקנים את הנזק שגרמת"
הקרב על התמונה: לפיד מבקש להציג "אחדות מול איראן"; לשכת נתניהו טענו כי זהו ניסיון לרווח פוליטי
הכל משתנה ונראה אחרת כאשר יו"ר האופוזיציה הוא בנימין נתניהו, והדבר האחרון שהוא מחפש שם, בחדר העבודה בלשכת רה"מ (שפעם היה חדר העבודה שלו), הוא לשמוע עוד סקירה על התקדמות המערב בדרך להסכם עם איראן. מה זה משנה לו, כל עוד לא הוא זה שמנהל את האירוע, עונה לטלפון האדום, נפגש עם מנהיגי המערב ונוזף בנשיא ארה"ב מעל הבמות הכי מרכזיות?
על כן, ההודעות הממלכתיות ששיגרה הדוברוּת של לפיד ("בנושאים של ביטחון לאומי אין בישראל אופוזיציה וקואליציה"), דיברו אל נתניהו בערך באותה מידה כמו הדרשות של האפיפיור על אהבה ללא גבולות. סיכום הפגישה היה ברור אפוא עוד טרם כניסתו של נתניהו ללשכת לפיד. הוא גם לא הסתיר זאת ובסדרה של ציוצים בטוויטר אף הספיק לתקוף את מדיניות יריבו, יממה לפני שבכלל שמע את התדרוך.
נתניהו נכנס ללשכת לפיד ב־17:04 ויצא ממנה כעבור 55 דקות. משום שאין באפשרותו של ראש האופוזיציה לכנס מסיבות עיתונאים בתוך לשכת ראש הממשלה, נאלץ נתניהו לצאת החוצה, לעמוד על המדרכה כאשר הגדר שעוקפת את משרד רה"מ נמצאת ברקע, ומסר הודעה לתקשורת שהוזמנה לסקר את המעמד.
לצורך תיאור התרשמותו מהדברים שנאמרו לו, השתמש נתניהו בנוסח שכבר שירת אותו בעבר, בשנת 2006, שלוש שנים לפני ששב לאותו משרד רה"מ בתור בעל הבית. באותם ימים נפגש נתניהו עם ממלא מקום רה"מ אהוד אולמרט. גם הפגישה ההיא הייתה לצורך עדכון ביטחוני, וגם המשפט שבו פתח נתניהו את הצהרתו לתקשורת היה "יצאתי מודאג".
ובכן, נתניהו אכן היה ונשאר מודאג, אך הדאגה הגדולה שלו היא מעצם המעמד. אין עמדה גרועה יותר לרוץ ממנה בבחירות בכוונה לכבוש את לשכת רה"מ מאשר כשאתה עומד מחוץ לגדר, ויריבך נהנה מהתמונות המנהיגותיות של צלמי לע"מ המצוינים.
בחודשים האחרונים גילה לפיד סוד שאותו שמר נתניהו במשך כל מערכות הבחירות, כולל הסבבים הרצופים של הפלונטר ההזוי בשלוש השנים האחרונות: ראש ממשלה מכהן לא צריך לעשות כלום כדי להיות רלוונטי. לא צריך קמפיין ולא צריך קמפיינרים מתוחכמים. זה בא לו בעסקת חבילה, חינם אין כסף.
עובדת היותו ראש ממשלה מעניקה לפוליטיקאי יתרון עצום וכמעט בלתי ניתן להשגה. כל פגישה וכל ביקור זוכים לסיקור בומבסטי ומוסיפים נקודות. לא התמונה מהפגישה שאותה ביקש מלשכת רה"מ לא לצלם ולא להפיץ באמת אכזבה את נתניהו, אלא התמונה של ההצהרה עם גדר ברקע.
אגב, באותה מידה בדיוק, שר האוצר ליברמן, שניהל והשלים בהצלחה מובהקת את המגעים עם הסתדרות המורים, תרם תרומה נאה לטובת אביגדור ליברמן, ראש מפלגת ישראל ביתנו. בעיצומו של מרתון השיחות האחרון שנמשך 26 שעות רצופות והסתיים ביום רביעי ב־9 בוקר עם חתימת ההסכם, נכנס ליברמן לחדר המו"מ ואמר לנוכחים: "דעו לכם כי בחוץ יש גורמים רבים שרק יושבים ומצפים לכישלון המו"מ. הם כבר הכינו הודעות לתקשורת".
אנשים שדיברו עם ליברמן באותן השעות, אומרים כי התרשמו שדבר לא עניין את האיש פרט למטרת־העל, שהיא ההסכם. לא הסקרים ולא סיפורי "מפלגות הקש של דוברי רוסית". הרי ליברמן, לא פחות מנתניהו, ידע כי אין רווח פוליטי גדול מפתיחה תקינה ורגועה של שנת הלימודים, שאותה הוא מביא כשר האוצר.
אילו המגעים היו מתפוצצים, והמוני ילדים והוריהם היו קמים ב־1 בספטמבר לשביתה במערכת החינוך, האשם המרכזי שהיה משלם מחיר פוליטי היה לא אחר מאשר ליברמן. ההצלחה, כנהוג, הביאה איתה "אבות רבים" המעוניינים בקרדיט, אך הקרדיט המרכזי בכל זאת הלך לליברמן, בעוד ההודעות הביקורתיות המועטות ששיגרה האופוזיציה התאדו ולא הותירו רושם משמעותי.
שובו של לניאדו
בחזרה לנתניהו, שהביט במתרחש, בשחקנים המרכזיים מהמחנה הנגדי הנהנים מעמדת כוח חודשיים לפני הבחירות – והמשיך שוב ושוב לטעון באוזני אנשיו: "הפעם אנחנו חייבים הכרעה ברורה". המעמד הצדדי הזה שבו נמצא נתניהו הופך את הבחירות לקרב חייו הפוליטיים, בלי להגזים.
נתניהו, שעד הבחירות נושא בתפקיד נוסף של ראש מטה הבחירות של הליכוד, מנהל את הקמפיין כאשר הוא חדור מוטיבציה לעשות הכל, אבל הכל, כדי לחזור לשלטון. ברור לו שהפעם זה יהיה סופי. אם גם ב־1 בנובמבר גוש הליכוד לא יגיע למספר הנכסף של 61 מנדטים, הזדמנות נוספת לא תהיה לו. לא יישאר נימוק אחד להביא לאנשי הליכוד ולאנשי הגוש כדי להסביר למה הפעם זה לא קרה, אבל בטח יקרה בפעם הבאה.
על כן, לקח נתניהו לעצמו את תפקיד ראש מטה הבחירות, אף על פי שקולות רבים בשטח קראו בימים האחרונים לתת גם הפעם את התפקיד לישראל כ"ץ, מי שניהל את המטה בבחירות לכנסת ה־23, אז זכתה הליכוד בשיא של 36 מנדטים.
השבוע נפגש נתניהו עם כמה מחברי הרשימה וחילק תפקידים במטה. עוד כמה נוספים קיבלו את תחומי האחריות מידי מנהל המטה יוסי שלי. אבל בכל מצב ובכל סיטואציה חשוב לנתניהו להיות שם, קרוב, קשוב ומעודכן עד לרמת הפרטים הכי זעירים כדי לוודא ששום מכשול פנימי לא יפריד הפעם בינו לבין הניצחון בבחירות.
לכן, בין היתר, חרף הזעם ולמרות הרעש שהקימו אנשי הסניפים, החליט נתניהו כי הפעם לא סומכים על המערכת של דיווחי אמת מהקלפיות ביום הבחירות. אחרי הכשלים בשתי מערכות בחירות, הפעם נתניהו לא מעוניין להסתכן גם בעניין טכני – וסיכם עם אריה דרעי כי מפלגת הליכוד תיעזר במערכת הדיווחים של ש"ס.
ואם נעשה צעד אחד אחורה, אל תקופת הפריימריז, נמצא גם שם הוכחות רבות לדאגת־העל של נתניהו לחסל כל משוכה הכי מזערית, לפעמים מדומה. סיפורי דודו לניאדו, שהפך בעיקר בזכות נתניהו לאיש ולאגדה, מהווים עוד המחשה של "אובססיית הפעם האחרונה" השוררת בלשכת יו"ר הליכוד במצודת זאב.
ברגע שנתניהו השתכנע כי לניאדו, על סיפורי העבר הפליליים שלו, יהרוס את כל הרשימה אם ייבחר, לא עזר כלום – ולניאדו חוסל. והנה דווקא השבוע, בתום הנטרול המוצלח, הגיע ה"בום". לאחר שלניאדו הגיע עד לבית המשפט העליון במטרה לטהר את שמו, ביטלו שופטי העליון את החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב שפסל את לניאדו, וקבעו כי לא צריך להתערב בהחלטת בית הדין של הליכוד, ולכן לניאדו כשיר להיות מועמד.
על כן הפך לניאדו למועמד יחיד במינו שמחזיק ביד אישור מיוחד מבית המשפט העליון, שמכשיר אותו למרוץ בבחירות הבאות. בינתיים הוא מתכונן להתמודד בבחירות המוניציפליות למועצת עיריית תל אביב, ובהמשך לנסות שוב להפוך לח"כ ברשימת הליכוד. את נתניהו זה כבר לא ממש מדאיג. הוא מצדו נחוש לעשות הכל כדי שאותן הבחירות הבאות תתקיימנה בעוד כמה שנים, והוא יהיה זה שינהל את הקמפיין הבא מלשכת ראש הממשלה, ולא מהמדרכה שמחוץ לגדר.